החלטה בתיק בש"פ 4546/04

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא) מיום 10.5.04 לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 369/04.

           נגד העורר הוגש כתב אישום אשר בו מיוחסת לו קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) ו-329(2) לחוק וכן שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק. על פי הנטען בכתב האישום, העורר ושני חבריו הסתכסכו עם קבוצת עבריינים המכונה "קבוצת מהגר" ובשל הסכסוך תכננו לפגוע בהם ולגרום להם חבלות חמורות. העורר וחבריו קבעו פגישה עם חברי "קבוצת מהגר" ובעת הפגישה תקפו אותם. כתוצאה מהקטטה נפגע אחד מחברי "קבוצת מהגר" מפגיעת סכין בידו. במקום הארוע נכחו שוטרים שעקבו אחרי העורר וחבורתו ובעת שניסו השוטרים לעכב את המעורבים בקטטה נמלטו חלק מהמעורבים והעורר ביניהם. בכתב האישום נטען כי במהלך הימלטותו, השליך העורר חפץ כלשהו מחלון רכבו והשוטרים אשר דלקו אחריו מתארים חפץ זה כחפץ מתכתי כסוף בגודל של כ-10 סנטימטר. השוטרים לא עצרו לחפש את החפץ באותה עת ומשחיפשוהו לאחר מכן לא נמצא דבר.

           עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של העורר ושני חבריו עד לתום ההליכים. בעת הדיון בבית המשפט המחוזי טען בא-כוח המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה ברמה גבוהה ביותר כנגד הנאשמים וכי לנוכח מסוכנותם והחשש כי ישבשו את מהלך המשפט יש לעצרם עד לתום ההליכים. בא-כוח המשיבה הציג תמלילי האזנת סתר שנערכה לעורר ומשיחותיו של העורר עם המעורבים האחרים בפרשה עולה, לדעתו, תמונה ברורה של קשר לפגוע בחברי "קבוצת מהגר". כמו כן, בא-כוח המשיבה ציין כי העורר שמר על שתיקה מלאה בחקירתו וכי שתיקה זו מהווה חיזוק לראיות התביעה. עוד טען בא-כוח המשיבה כי על אף שאין לחובתו של העורר הרשעות קודמות הרי שבימים אלו מתנהלים נגדו שני משפטים נוספים בשל עבירות אלימות חמורות שלכאורה ביצע ובכך יש כדי לחזק את הטענה בדבר המסוכנות הנשקפת ממנו.

           בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים אחת לאחת, וקבע כי יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט בחן את חומר הראיות שהובא בפניו, לרבות דו"חות העיקוב, תמלילי האזנות הסתר וההודעות שנמסרו במשטרה בעקבות הארוע, וקבע כי קיימות די ראיות לכאורה בעניינו של העורר. בהחלטתו דחה בית המשפט את הגרסה שהציע בא-כוח העורר לפיה המפגש נועד לצורך ביצוע "סולחה" וסבר כי מחומר הראיות עולה שהמפגש תוכנן, לכאורה, על מנת לפגוע בחברי "קבוצת מהגר". בית המשפט סבר כי הארוע שארע היה ארוע חמור אשר במהלכו הועמדו חיי אדם בסכנה ועל כן מהמעורבים בארוע, אשר היו נכונים להשתמש בסכין לפתרון סכסוכיהם, נשקפת מסוכנות המצדיקה מעצר עד לתום ההליכים. באשר לחלופת המעצר הרי שבית המשפט סבר כי במקרים של פתרון סכסוכים באלימות ראוי לשקול חלופת מעצר רק במקרים חריגים וכי הנסיבות במקרה דנן אינן מצדיקות שחרור לחלופת מעצר. בית המשפט קמא התייחס גם להעדר עבר פלילי לעורר, אך קבע כי העובדה שתלויים כנגדו שני תיקים אחרים בעבירות אלימות מצדיקה את דחית השימוש בחלופת מעצר. מהטעמים המפורטים לעיל נעתר בית המשפט לבקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

           בדיון שהתקיים בפניי חזר בא-כוח העורר על כל הטענות שטען בפני בית המשפט המחוזי. בא-כוח העורר טען כי מטרת הפגישה היתה "סולחה" ולא פגיעה ב"קבוצת מהגר" וכי מכל מקום, חלקו של העורר בקטטה שהתרחשה היה קטן ביותר שכן לא יצא מרכבו. בא-כוח העורר ציין כי כתב האישום שהוגש משותף לעורר ולשניים נוספים: נאשם אחד ("סבג"), שלגביו נטען כי ביצע את הדקירה, נתון במעצר עד לתום ההליכים ואילו הנאשם השני ("ג'אבר"), אשר עניינו נדון ביחד עם עניינו של העורר, שוחרר למעצר בית חלקי שבגדרו אף ניתן לו לצאת לעבודה. לטענת בא-כוח העורר יש להשוות את מצבו של העורר עם מצבו של ג'אבר שכן חלקם בפרשה דומה ואין להעמידו בשורה אחת עם סבג אשר חלקו בפרשה הוא מרכזי. כמו כן, בא-כוח העורר שב וציין כי העורר היה נתון בעבר במעצר בית ועמד בתנאים המגבילים. בנסיבות אלו, ביקש לשחרר את העורר למעצר בית בתנאים מגבילים כפי שנקבע בעניינו של ג'אבר. מנגד, באת-כוח המשיבה טענה כי אין מקום לשחרר לחלופת מעצר במקרה דנן שכן מהראיות לכאורה עולה כי חלקו של העורר בארגון הארוע היה מרכזי וכי נסיבותיו האישיות - כתבי האישום התלויים כנגדו - מצביעות על מסוכנות אשר מצדיקה את המשך מעצרו. באת-כוח המשיבה הסבירה כי עניינו של העורר מובחן מעניינו של ג'אבר בכך שג'אבר היה מוכן למסור גירסה למשטרה ולא שתק בחקירותיו כמו העורר.

           בחנתי את טענות הצדדים ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. מכתב האישום בפרשה זו ומכתבי האישום בפרשות האחרות המתבררות בעניינו של העורר מצטיירת לכאורה תמונה של אדם צעיר בעל סף גירוי נמוך אשר דרכו לפתור סכסוכים היא דרך האלימות. אמנם לעורר אין עבר פלילי, אך המעשים המיוחסים לו מצביעים על מסוכנות. הטענה שהעורר לא יצא מרכבו במהלך כל הארוע ולא לקח חלק פעיל במעשה האלימות עצמו, על פניה, אינה מצביעה על העדר מסוכנות. לכאורה העורר הינו מבצע בצוותא ושותף למעשים שבוצעו.  

           בנסיבות הענין, ונוכח הארוע שהעורר היה מעורב בו, נראה כי לעת הזו אין ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה.

      אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ח בסיון התשס"ד (7.6.2004).

                                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: